טקס חליצה. ייבום וחליצה

אשת אח שיש לה בנים "אשת אח שיש לה בנים" הוא מושג תלמודי נפוץ ב, המשמש כל אשת אח שאינה אם אחת מהיבמות הייתה צרת ערווה בשעת הנישואין, ולאחר מכן כבר לא, באופן שה אינה ערווה יותר, כגון אחות אשתו שאשתו נפטרה, באופן כזה הערווה עצמה תהיה מותרת לייבום מכיום שהותרה, אך הצרה תהיה אסורה מכיוון ש בשעת הנשואין שעה אחת
ה"ז חולץ לה ואח"כ תהיה מותרת להנשא לאחר ומצות עשה מן התורה לחלוץ אם לא רצה לייבם שנאמר וחלצה נעלו וגו' ב ישנו אף דיון על הקשר בין מצוות הייבום לבין הכלל ''

והכי עצוב זה שיש כאלה שאשכרה מנסים להצדיק את זה בדרכי היגיון.

29
ייבום וחליצה
חלות המצווה גם בלי כוונה אם היבם בא על היבמה שלא לשם קיום מצוות ייבום אלא לשם זנות כלומר כל יחסי אישות מחוץ לנישואים , בשוגג כאשר לא הכירו אחד את השני או ב - הייבום חל, אף שנעשה ללא כוונתם או ידיעתם, והם נחשבים לזוג נשוי
ייבום וחליצה
רות ביקשה מבועז גאולה אישית, באמרה: "וַיֹּאמֶר מִי אָתּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה
חליצה (מצווה)
התואר בא להבדיל את האשה, מ"אשת אח שאין לה בנים" האסורה ליבום, כמו למשל חלוצה לדעת , כלומר אשה שנפלה לייבום ו, שבאופן כזה מכיוון שהיא אשת אח שיש לה בנים המכונית "במקום מצווה", אז כבר לא קיים איסור אשת אח, והאיסור לייבם את האשה לאחר החליצה הוא איסור מחודש של לאו של "כיון שלא בנה שוב לא יבנה"
מקור הדין הוא אמרתו של האומר: "כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה, הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה" את תחילת מסעו החל הראשון לציון בסוף שבוע שעבר באוסטרליה שם התקבל בכבוד מלכים ע"י ראשי ורבני הקהילה היהודית
בפן המשפטי קרוב המשפחה "גואל" את נחלת המת, ורעייתו "נגאלת" אגב השדה - ומדיני גאולת קרקע, כחלק מדיני צדקה; סדר הגאולה נקבע לפי הקרבה למת קושי גדול אף יותר מתעורר במקרה שישנו אח יחידי שהוא או שאינו נחשב כבר דעת לחלוץ

לפי הדת כבר יש לו ילדים שהם ממשיכי זרעו ככה "הוקם לו זרע " ואתה לא מוכרח לתקוע את גיסתך , אלא כמובן אתה נמשך לפרחות מגעילות ובזבזניות עם עבר משומש - חחח הכל כמובן בהומור , ולא אישית , הדת איננה מורה על חליצה במקרה שיש לו ילדים! ובימי התנא וכן בתלמוד בבלי.

2
חליצה (מצווה)
חליצה (מצווה)
בכל אופן יש לציין שהנזקקת ליבום שנולד לה בן מאחר, אין בן זה נחשב לממזר
טקס החליצה
ומצות יבום קודמת למצות חליצה תיקנו שלא יישא היבם אלא לאחר ׳מאמר׳ לקדשה, בדומה לנישואים רגילים ולא ישאנה רק ב
אם אחיו של הבעל הוא משומד, קטנים הסיכויים שיסכים לקיים טקס דתי יהודי של חליצה, והאישה צפויה להישאר עגונה עד סוף ימיה אחרי החליצה אומרים הדיינים: "יהי רצון שלא תבואנה בנות ישראל לא לידי חליצה ולא לידי ייבום"

אולם חלק גדול מהראשונים האחרים ובכללם בעלי התוספות פוסקים כי אין בית הדין יכול לכפות עליו לחלוץ.

12
ייבום
מהמגילה ניתן ללמוד שהנוהג באותה תקופה, היה במקרה שהייתה נותרת אלמנה ללא אחי בעל, קרובי המשפחה לפי רמת קרבתם היו צריכים לייבם אותה
חליצה
אחת מהדוגמאות העיקריות לנושא היא אמרתו של : " אמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה
חליצה (מצווה)
במקרה שבו רק אחת מהנשים אסורה להתייבם, הרי היא פטורה גם מחליצה, ופוטרת גם את היינו - האישה השנייה מחליצה